הכרת הסיבוכים שיכולים לנבוע מהזנה בצינורית, יכולה למנוע מצבים מסוכנים
אצל החולה. כתבה זו סוקרת את הסיבוכים הנפוצים ואת הדרך להימנע מהם, כמו גם כיצד להביא להישגים התזונתיים הטובים ביותר באמצעות הזנה בצינורית.
הזנה בצינורית (הזנה אנטרלית) הנה אמצעי רפואי עבור חולים שאינם יכולים לקבל את כל הצרכים התזונתיים שלהם דרך הפה, וזאת כדי לשמור על מצבם התזונתי תקין ומאוזן.
המזון הרפואי שנועד לשימוש בהזנה אנטרלית כיום הוא מאוד מתקדם ומצליח לספק את כל רכיבי התזונה כהשלמה או כחלופה לתזונה רגילה, וזאת לצד פורמולות מיוחדות של מזון רפואי המיועדות לבעלי צרכים מיוחדים, כגון מטופלי דיאליזה וחולי כליות (נפרו HP, נפרו LP), חולי סוכרת (גלוצרנה) ועוד.
שיטות הזנה
ישנם חולים הנעזרים בהזנה אנטרלית בשיטת הגסטרוסטום – צינורית המחוברת באמצעות פתח חיצוני ישירות למעי. שיטת הזנה זו מצריכה ניתוח פשוט יחסית באזור הבטן, כדי ליצור חור שדרכו תוחדר הצינורית ישירות למעי. שיטה נוספת להזנה היא באמצעות זונדה – מחדירים צינורית דרך האף לפה ומשם לקיבה. כל אחת מן השיטות נועדה למצבים ולפרקי זמן שונים.
תופעות שיש לשים לב אליהן בזמן הזנה בצינורית
אספירציה (שאיפת חומר זר לריאות): הסיבוך הנפוץ ביותר. במקרים של מטופלים בזונדה קיים חשש שחומר ההזנה יגיע לקנה הנשימה והדבר עלול ליצור דלקת ריאות וסיבוכים קשים בריאות. לכן, יש להקפיד שהמטופל ישב בזווית של 35-45 מעלות לפחות ולוודא שצינורית ההזנה ממוקמת בצורה נכונה וקיימת בה זרימה טובה.
שלשול: נפוץ בעד 30% מהמקרים ונגרם מסיבות מגוונות: החל מגורם פתוגני (חיידק, וירוס) וכלה בהסתגלות הקיבה למזון רפואי. תחושה לא נעימה זו יכולה להימנע ולהיות מטופלת על-ידי בחירת סוג המזון הרפואי המתאים, קצב טפטוף מדויק, הימנעות מתרופות משלשלות ו/או שימוש בתרופות נגד שלשול.
בחילות, הקאות ועצירות: נפוץ ב- 15-20% מהמקרים. הסיבות מגוונות ויכולות לנוע מהזנה מהירה מדי ועד בעיות עיכול שהחלו לפני ההזנה האנטרלית. הטיפול יעשה בהתאם לגורם: החל מהאטת קצב מתן ההזנה, במקרים של בחילות והקאות, ועד מתן מזון רפואי המכיל סיבים תזונתיים, במקרה של עצירות.
בעיות מכניות: בהזנה בצינורית בשיטת הגסטרוסטום,נעשה ניתוח ליצירת פתח באזור הבטן באזור המעי. סביב הפתח תונח גזה ולתוך הפתח תוחדר הצינורית שתגיע ישירות למעי.אלא שמיקום לא נכון או לא מהודק של הצינורית, עלול לגרום לדליפה או לסתימה בצינור ההזנה. הדבר יכול להתבטא בעור מגורה באזור החיבור, בכאב, בריח רע, בזיהום מקומי ועוד. במקרים אלו על האחות להדק את הצינור או לשנות מעט את מיקומו. כמו כן, במקרים של הזנה באמצעות זונדה, עלולה הצינורית להישלף בזמן האכלה, דבר המצריך עזרה של רופא.
תסמונת חידוש ההזנה (Refeeding Syndrome): סיבוכים מטאבוליים וקליניים שעלולים להביא לפגיעה ברקמות השריר, הדם, הכבד והכליות, להפרעות בקצב הלב ואף למוות. התסמונת נובעת ממתן תזונה מהירה לחולים הסובלים מתת-תזונה. הסימפטומים לתסמונת זו קשים לזיהוי ולכן היא אינה מאובחנת פעמים רבות. לטיפול ולמניעה, יש לבדוק את מצב המטופל ולבנות לו תכנית טיפולים ייחודית ומדויקת: התחלה של הזנה איטית ומעקב אחר רמות הזרחן והאשלגן בגוף.
זיהומים: האוכלוסייה המטופלת בהזנה אנטרלית היא בדרך-כלל קשישים, חולים במחלות כרוניות, חולים במצב קריטי, חולי סרטן ועוד. רבים מחולים אלו סובלים ממערכת חיסונית לא יציבה והינם במצב גופני פגיע ורגיש לזיהומים. בארץ, כ- 4,000 איש נפטרים מדישנה בבתי-חולים כתוצאה מזיהומים שנוצרו מחוסר היכולת של הצוות הרפואי לשמור על סטריליות.
כיום, קיימת שיטה של הזנה במערכת סגורה (Closed System) המכילה מיכלי מזון רפואי סגורים וסטריליים – RTH, המתחברים ישירות למשאבה ולצינורית ההזנה, כך שנחסך מגע אדם במערכת ההזנה והסיכון לזיהומים אצל המטופל יורד באופן משמעותי.
כיצד נשמור על תזונה נכונה בהזנה באמצעות צינורית?
פרט לסיכונים הקיימים ולמניעת הסיבוכים אצל מטופלים בהזנה אנטרלית, חשוב להקפיד גם על כמות וסוג המזון הרפואי הייעודי. לשם כך, יש לקחת בחשבון את הפרמטרים הבאים:
מצב רפואי– החל מההיסטוריה הרפואית של המטופל ועד מחלות קיימות, כולל דרישות והגבלות תזונתיות בגין מחלות אלו.
הערכה תזונתית–בדיקת הצרכים התזונתיים של החולה על-ידי דיאטנית והערכת כמות המזון שהוא מקבל.
אנתרופומטריה–חשוב למדוד משקל, גובה, מסת גוף (BMI), צמיחה/גדילה (בתינוקות)ושינויים במשקל.
הערכה חברתית–הערכת היכולת של הסביבה והמטפלים של החולה להיערך להזנה בצינורית.
אורח חיים–השינויים באורח החיים ובפעילות של המטופל שעלולים לנבוע מהזנה אנטרלית.
בדיקות ביוכימיות– תפקודי כבד, כליות, רמות חלבונים, זרחן, נתרן, גלוקוז ועוד.
מידע נוסף על תזונה רפואית בצל מחלה: